Warning: A non-numeric value encountered in /customers/0/d/b/gardi.eu/httpd.www/msw/wp-content/themes/Divi/functions.php on line 5752

מיכל היא אם לשתי בנות צעירות, עובדת בחברת ביטוח גדולה, נשואה באושר. לכאורה, הכל טוב בחיים שלה. אך מיכל פנתה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי במצוקה קשה משום שאינה נוהגת. לפני שנתיים, זמן קצר לאחר שנולדה בתה השניה, היתה מעורבת בתאונת דרכים. התאונה היתה קלה: מכונית שעקפה אותה התקרבה אליה יותר מדי, שרטה את דלת הנהג ושברה את המראה. לא נגרם נזק לאיש. ובכל זאת, מיכל התחילה לפחד מנהיגה. בתחילה היתה לה תחושה לא נעימה כשהתיישבה ליד ההגה, חוסר שקט או עצבנות. היא העדיפה שמישהו אחר ינהג, או ללכת ברגל במקום לנסוע. מכיוון שמיכל מעולם לא נהנתה מנהיגה, אף אחד לא חשב שיש בעיה, אבל עם הזמן, חוסר השקט הפך לחרדה של ממש ומיכל מצאה את עצמה נמנעת מנהיגה באופן מוחלט. כאשר הבוס של מיכל הודיע לה כי המשרד בו עובדת יעבור לאיזור מרוחק יותר, ההימנעות הפכה לבעיה של ממש, ומיכל החליטה לטפל בה.

בשלב הראשון בטיפול, מיכל למדה לזהות מה קורה לה כשהיא בחרדה: אילו מחשבות עוברות בראשה, מהו הדבר ממנו מפחדת, איך הגוף שלה מגיב בזמן חרדה, ומה היא בוחרת לעשות או לא לעשות. מיכל מפחדת מכך שתהיה מעורבת בתאונה, שהיא תיפגע או תפגע באחרים או שיושבי המכונית, בעיקר בנותיה, יפגעו. הא חוששת כי החרדה שלה תפגע ביכולת הנהיגה שלה ותגרום לה לעשות תאונה. בכדי להגן על עצמה ועל אחרים, היא נמנעת מנהיגה ככל האפשר ובמקרים בהם ההימנעות אינה אפשרית, היא נוהגת רק בשעות היום, באיטיות רבה ותוך בדיקות חוזרות ונשנות, דואגת שיהיה בקבוק מים לצידה ומקפידה שישתרר שקט גמור במכונית.

עצם המחשבה על נהיגה, גורמת לבטן שלה להתכווץ, לתחושת מחנק, להזעה ולרעד. היא שמה לב שבזמן האחרון, התחושות האלו מגיעות גם כאשר היא יושבת לצד בעלה, כאשר הוא נוהג.

ככל שמיכל נמנעה, כך הנהיגה הפכה ליותר ויותר מפחידה ומסוכנת. מיכל מנעה מעצמה את האפשרות להתרגל מחדש לנהיגה, להיווכח שרוב הסיכויים שהכל יעבור בשלום ולסגל לעצמה דרכי התמודדות יעילות יותר לנהיגה נכונה.

בשלב השני, מיכל למדה טכניקות להרגעה עצמית. הטכניקה היעילה ביותר עבורה כללה נשימות נכונות וכיווץ והרפייה של קבוצות שרירים שונות. התחושה הנעימה שהתלוותה להרפיית השרירים לאחר מאמץ, היתה מרגיעה מאוד. לאחר תרגול יומיומי, מיכל היתה מסוגלת להרגיע את עצמה על-ידי כיווץ והרפייה של אצבעות הרגליים והידיים ונשימות נכונות.

בשלב הבא, מיכל למדה לאתגר את המחשבות שלה. היא הבינה שהיא מתייחסת לנהיגה כאל קטסטרופה, בוחנת את כישורי הנהיגה שלה לחומרה ומכלילה מהתאונה שהתרחשה לכל נסיעה במכונית. אמנם הכביש הוא מסוכן ותאונות דרכים אכן מתרחשות, אך שמירה על כללי בטיחות מצמצמת את הסיכויים לכך, בעוד שנהיגה תחת חרדה מעלה אותם.

כמו כן, היא הבינה מה משמעות התחושות הגופניות שהתלוו לחרדה. היא למדה שהמוח שלה מפרש, באופן מוגזם, את הנהיגה כמסוכנת ומכין את הגוף לקראת סכנה. להכנה זו ישנם ביטויי גופניים, שמיכל פירשה, בטעות, כמסוכנים. מיכל הבינה מה משמעות הסימפטומים הגופניים וכיצד הפרשנות שלה את הסיטואציה משפיעה עליהם.

לאחר שהקטסטרופיזציה, ההכללה וביקורתיות-היתר של מיכל פחתו, היא ניגשה לשלב הבא: החשיפה. בשלב זה, מיכל נחשפה באופן הדרגתי לכל מה שמפחיד אותה בקשר לנהיגה. בתחילה, היא נהגה ברחוב בו נמצא ביתה, הלוך וחזור, כאשר המטפל לצידה, עד שרמת החרדה פחתה. לאחר מכן, היא נהגה לבדה באותו רחוב. בהמשך, היא נהגה ברחוב ראשי יותר, עם המטפל לצידה ואחר-כך בלעדיו. בהדרגה, היא בצעה את כל הפעולות שהפחידו אותה בנהיגה, עד שהגיעה לכך שהיא נוהגת, עם בנותיה, בכביש הראשי, ללא מבוגר נוסף במכונית.

החשיפה נעשתה באופן הדרגתי, והמעבר משלב לשלב במדרג החשיפה נעשה רק לאחר שרמת החרדה פחתה, תוך כדי החשיפה. בתחילה נעזרה מיכל בטכניקת ההרגעה, אך עם ההתקדמות בשלבים, היא לא נזקקה לה יותר והביטחון שלה בנהיגה שלה.

הטיפול במיכל היה קצר ויעיל, מאחר והבעיה היתה ממוקדת בחרדה סביב נהיגה בלבד. כמו כן, למיכל יש יכולות גבוהות בהתמודדות עם קשיים והמוטיבציה שלה לשינוי היתה גבוהה, עקב המחיר הרב שיצרה ההימנעות מנהיגה. לעיתים, החרדה מנהיגה היא חלק מהפרעת חרדה נרחבת יותר, מחרדה כללית, מפחד מסיטואציות של חוסר שליטה או חוסר אפשרות לקבל עזרה (אגורפוביה) או מהפרעה פוסט-טראומתית. בטיפול, חשוב לאבחן את סוג הבעיה, כדי לתת מענה מתאים לכל היבטי החרדה.

במקרה שרמת החרדה גבוהה מאוד ומשפיעה על יכולת הנהיגה ברמה שמסכנת את הנוהג או אחרים, כדאי לקחת מספר שיעורי נהיגה, לצד הטיפול. שיעורים אלו לכשעצמם מהווים חשיפה מוגנת, עם מורה מוסמך, שיכול לתקן שגיאות נהיגה במקרה הצורך.

לסיכום, חרדת נהיגה עלולה לפגוע באיכות החיים במידה קשה מאחר וגורמת להימנעויות רבות. כמו כן, אם אינה מטופלת, החרדה עלולה להתפשט ולצוץ גם כאשר מישהו אחר נוהג, או לתחומי חיים נוספים. ניתן לטפל בחרדה כזו, כמו גם בחרדות אחרות, בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי ביעילות רבה ותוך פרק זמן קצר.